תרבות האינסטנט ועצי החורש בישראל


ספר האגדה מספר על חוני המעגל שראה אדם נוטע עץ חרוב. הוא הביע תמיהה, שכן יחלפו שנים עד שהעץ ייתן פרי, ולא בטוח שהנוטע יספיק ליהנות מהחרובים. לרגע נראה לנו חוני מהסיפור כנציג תרבות האינסטנט. כמייצג הסטנדרט של המאה העשרים ואחת, שחזר לו אחורה בזמן. ואילו אותו נוטע, אותו זיהינו כמי שמשקיע השקעה איכותית לטווח הארוך.

 

'ראה אדם נוטע עץ חרוב...'

 

ומאגדה למציאות. אנחנו רואים בהקדמה קטנה זו את סיפורם של עצים איכותיים ביותר כדוגמת אלונים, אדרים או אלות. עצים שמקומם הראוי נפקד, שיכולים להיות עצי שדרה וגן נפלאים, אך אינם זוכים לכבוד הראוי, והשימוש הנעשה בהם לא מספיק נרחב. תחתם נבחרים עצים מתוך מחשבה על עלויות נמוכות (שימוש בעצים נפוצים), עדיפות לעצים בעלי כושר צימוח מוגבר וצורך באחזקה וטיפול מינימליים, ולמעשה השיקול הוא שימלאו את תפקידם כמה שיותר מהר. הורגלנו והתרגלנו למציאות של 'תוצאות כאן ועכשיו'.

אין אנו מזלזלים בשיקול כזה. לעיתים הוא אפילו חשוב. הרי לא נרצה לראות אזורי גינון נרחבים, עם עצים צעירים, שלא נותנים די צל ולא מפארים ביופיים במשך שנים רבות, עד שיתפתחו ויגיעו לבגרות. אולם היינו רוצים לראות איזון. לצד המחשבה על הטווח הקצר, היינו רוצים שתוקם גם התשתית לעתיד הרחוק יותר.

                           
תכונות עצי האלון, האדר והאלה

המשמעות הבוטנית הראשונה של עץ בעל צימוח איטי היא התפתחות מיטבית לאורך זמן. זו מבטיחה עצה חזקה, עמידות גבוהה ואורך חיים ממושך יותר. מהירות הצימוח האיטית יחסית, מאפשרת לנו מרווח זמן רחב יותר, בו אנו יכולים לעצב את העץ בצורה אופטימלית, מבלי לחשוש שהעץ 'יאבד' את צורת העיצוב שלנו, לרב העיצוב יהיה פשוט יותר ויישמר לאורך תקופות זמן ארוכות. חוזקה של העצה מאפשר ענפים עבותים ומסועפים ללא חשש משבירות. כל אלו תורמים למבנה נוף מרשים. חשבו על מראה של עץ עתיק. על הערך האסטטי שיהיה בבוא היום לעצים האלה, בעלי פוטנציאל תוחלת חיים של עשרות רבות ואף מאות שנים.

 כאלה הם הזנים השונים של האלונים, האדר והאלות, המצטיינים במראה דקורטיבי. לרובם גזע פיסולי, מחורץ ומיוחד, לעיתים גם בגוון לא שגרתי. יש בהם כאלה שמלבלבים בצבעים מרשימים, ולאחרים שלכות במגוון צבעים, חלקם נאים לעין באופן יוצא דופן, עמידותם ונוכחותם יקרים מפז.

אך לדאבוננו לא נתקל  בעצים כאלו ברחובות הערים שלנו. העצים ה'חלוציים' , הנפוצים והמהירים, כגון פיקוסים, אלביציה צהובה, סיגלון או פלטופורום נגזמים ואף נגדמים היום באופן אגרסיבי, תוצאה של עיצוב וטיפול שגוי לאורך שנים, ובעיקר מפאת חוסר התאמתם לרחובות ערי הארץ.

אלון השעם הוא דוגמה מצוינת לגזע מיוחד ויפה. ייחוד נוסף שלו הוא בעמידות לתנאי טמפרטורה קיצוניים, וזאת על אף שהוא ירוק עד! דוגמה נוספת - אלון התבור, משדר גם הוא עוצמה. עץ בעל גובה בינוני, אך מראה מוצק, רחב מאוד ביחס לגובה, שגם בתקופת השלכת, בהיותו עירום מעלים, מרשים מאוד עם ענפיו העבותים. זאת ועוד, יחסית לאחיו האלונים, הוא מהיר יותר בקצב צימוחו (בדומה, אגב, לאלון ארך העוקצים, שגם קצב הגדילה שלו מהיר משל שאר בני משפחתו). גם אלון הגלעין, הגדול במשפחה זו, הוא עץ עמיד לתנאי מזג אוויר, חרף היותו ירוק עד.

האלון המצוי, הוא דוגמה טובה לפיספוס בשימוש בעצי האלון. הוא מתאפיין בצימוח איטי ולכן מוותרים עליו כל כך בקלות. האלון המצוי הוא עץ קטן, ירוק עד, עלוותו מבריקה בצבע ירוק כהה ולבלוב העלים הצעירים אדמדם, העץ עמיד במיוחד ומאריך חיים.

בעולם השימוש באלונים כעצי רחוב נפוץ. בארץ השימוש מוגבל, לרוב בטענה שפירות האלונים, הבלוטים, מהווים מפגע תברואתי ואף סיכון להחלקה. יש בזה מן האמת, אולם פירות הנושרים מהעצים במדרכות הערים הם אירוע נפוץ ולא דבר חדש. כולם מכירים את פרותיהם של עצי הפיקוס, הכרבל, הקופניון האנקרדי, המייש הדרומי ועוד. היתרון בבלוטים (פירות האלונים) הוא שאינם עסיסיים, לא מכתימים את המדרכות ולא מושכים עטלפים ובעלי כנף אחרים. בכל מקרה, עד שנכריע בסוגיה הזאת, יש עוד כל כך הרבה מקומות הראויים לשימוש באלונים, כמו צדי-דרך, גנים ובעצם בכל מקום אחר שאינו מרוצף.

 

אלון התבור

בלוטי האלון

אלון השעם

אלון ארוך-עוקצים מורכב צר במשתלה

 

ולמי שלא מוכנים להתפשר ולוותר, בקרוב נשווק במשתלה אלון מזן חדש. הוא אינו נפוץ בארץ אך למעשה ישנם פריטים בודדים שחיים פה בהצלחה כבר למעלה מ30 שנה. האלון המדובר מאופיין בגזע דקורטיבי ונוף רחב בדומה מאד לאלון התבור, עליו צרים ומחודדים מזכירים את עלוותו של אלון השעם, העץ עמיד במיוחד ולא נתקף בפיחת. תכונתו החשובה ביותר - הוא עקר (ללא פרי). אנו מאמינים שבעתיד השימוש באלון הזה יהיה נרחב במיוחד.

סוג נוסף של עצים בעלי חשיבות ותמורה גדולה במיוחד הם עצי האדר. יש ניסיון עיקש ועקבי 'לאזרח' פה זנים רבים של אדרים, זאת בשל צורת העלים היפה והמושכת (לרב דמוי כוכב קטן) ובעיקר בשל צבעי השלכת הבלתי רגילים שמאפיינים את רב משפחת האדרים. המוצלח ביותר, ועל כן הוא גם הנפוץ מבניהם, הוא האדר הסורי. העץ עמיד במיוחד, לא מגלה רגישות לתנאי מזג אוויר קיצוניים, עמיד כנגד אבק וזיהום אוויר, מחלות ומזיקים. אמנם האדר לא ניחן בפריחה משמעותית אך לעומת זאת פירותיו הצבעוניים תורמים למראה הדקורטיבי שלו. יתרונם האמיתי הוא בגודלם המינימלי. הם אינם דביקים או עסיסיים, לכן אינם מושכים בעלי כנף ואינם מלכלכים. למעט החיסרון בקצב הגידול האיטי (בעיקר בשנותיו הראשונות), מדובר בעץ המצטיין כמעט בכל שימוש ומטרה, ובעיקר יכול להוות עץ רחוב מושלם. השימוש בו היום מוגבל ויש לעודד אותו ולהגבירו.

הזכרנו גם את האלות. האלה הסינית, האטלנטית והאלה הארץ ישראלית הן בהחלט דוגמאות לשלכת יפה שנעה בספקטרום של כתום עד אדום עז. האלות מצטיינות בתכונות של חוזק, עמידות, ותוחלת חיים גבוהה, הנגזרות מקצב הצימוח האיטי. שלושתן גם נשירות, מה שמוסיף לעמידות האקלימית שלהן. כך יכולים שלושת הזנים לגדול כמעט בכל הארץ, גם בהר הגבוה, ללא כל בעיה. ואם האלה הסינית והארץ ישראלית פחות מתאימות לערבה בשל רגישות לקרקע מליחה, הרי שהאלה האטלנטית לועגת גם למכשול המליחות, וניתן לנטוע אותה בלי חשש בכל אזורי הארץ.

בארץ השימוש בהן כעצי רחוב הוא נדיר במיוחד, בעיקר של האטלנטית והארץ ישראלית. הדבר נובע בעיקר  מחוסר הבנה והכרה של צורכי האלות. הגידול במשתלות הינו ארוך ומורכב ונדרשת הבנה וטיפול שונה מעצים אחרים. כתוצאה מכך עלויותיהן של האלות גבוהות יחסית ואחוזי ההצלחה אינם גבוהים. כאשר נצליח להתגבר על המכשול המקצועי תשתנה גם התפיסה לגביהן.

אצלנו במשתלה האלות גדלות על פי שיטה ברורה והבנה כיצד ואיך להטיב עם העץ, אנו מאמינים שבעזרת ליווי נכון והבנת צרכיהן בשנים הראשונות לאחר השתילה, ניתן יהיה לראות שדרות מפוארות, גם של אלות ברחובות הערים בארץ, ויפה שעה אחת קודם.

האלות הינן דו ביתיות, כלומר יש עצי זכר ונקבה. לאיתור ובידוד זני זכר של המינים יהיה יתרון גדול כאשר נרצה להשתמש בהן כעצי רחוב, כך נוכל להימנע מהפירות. עם זאת חשוב לציין שפרותיהם של האלות צבעוניים ומוסיפים למראה הדקורטיבי של העץ.

 

אלה אטלנטית

אלה ארץ ישראלית

אלה סינית

אדר סורי

 

"כי האדם – עץ השדה"

נימוק נוסף שלנו, המצדיק בעינינו 'כבוד' לעצים אלה ושימוש נרחב יותר, הוא פחות פרקטי ויותר סנטימנטלי. אלו הם עצים עם זהות לוקאלית ארץ ישראלית. שורשיים, תרתי משמע, שבבוא העת יהיה להם ערך מוסף הסטורי. לא בכדי נזכר המשורר יצחק יצחקי כי 'היה היו כאן פעם שקמים', ותיאר בשיר את התפתחות העיר תל אביב סביב אותם עצים. אותו פיקוס השקמה מהשיר הוא כיום עץ מוגן בארץ, וכמה פרטים שלו, בני מאות שנים, ניצבים בגאווה, כאנדרטה שמייצגת תקופה, חזון והתפתחות. גם עצי זיתים עתיקים במקומות שונים בארץ, מפארים את ההווה של המקום, לא רק בחזותם הייחודית, אלא גם בהיסטוריה שהם מסמלים.

ואם לחזור לעצים שבמרכז הדיון שלנו, הרי שאלה אטלנטית וארץ ישראלית, אלון מצוי ואלון התבור הינם עצי בר ארץ ישראלים, והאחרים קרובים אליהם במראה ובקשר המשפחתי. הם לגמרי 'משלנו', חלק אינטגראלי מהמקום ומנופיו הטבעיים.

בתוך עמנו אנו חיים. אנחנו חלק מתרבות הגלובליזציה, מבינים את צרכיה, צועדים עם הקדמה, משתמשים באפליקציות... אבל גם תרבות זאת יודעת ליצור תשתיות שתשרתנה אותה בעתיד. היא משלמת מחיר של פקקים ועומס בכבישים בהווה, כדי להנות בעתיד מרכבת קלה בעיר הגדולה, למשל (אנחנו יודעים ומכירים, העצים בפרויקט הזה יהיו מהמשתלה שלנו...). באותה מידה בדיוק, ברורה לנו החשיבות של השימוש באלונים, באדרים ובאלות בארץ. ואפילו לא נספיק אנחנו להנות ממלוא ההדר שלהם, הרי שבמחשבה קדימה, יהנו הדורות הבאים... בדיוק כמו בנו של נוטע עץ החרוב שפגש חוני המעגל.